מניעת הפיכת מחממי אינפרא-אדום בחדר האמבטיה למקור סכנה
שימוש בנורות חימום באינפרא-אדום בחדר האמבטיה הוא דבר מסוכן אם לא עושים זאת כראוי. יש שם אדים בכל מקום, והמים עופים לכל כיוון. כדי להגיע לרמת IP65 – שזו בעצם דרך אלגנטית לומר “חסין למים, מספיק כדי לשמש למקלחת” – אי אפשר פשוט לכסות את הנורה בפלסטיק ולהסתפק בכך.
יש צורך במערכת שתמנע את חדירת הלחות לתוך החלקים החשמליים של הנורה, מבלי לחסום את החום שנוצר בצינור הקוורץ.
הטריק לאטימות מושלמת
הבעיה האמיתית נמצאת במקום בו החוטים נכנסים לתוך הנורה. שם עלולה להיווצר דליפה. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחומרי סיליקון עמידים בפני חום, כדי לאטום את נקודות החיבור האלו.
הבעיה היא שאם אדים חודרים לתוך תיבת החיבור, הם יוצרים מסלול לזרם חשמלי שאמור להישאר במקומו. זה עלול לגרום לקצר חשמלי או לבעיות אחרות. זו לא דרך טובה להתחיל את הבוקר.
החומרים הנכונים למטרה
רוב הנורות האלו משתמשות בצינורות קוורץ בעלי גלים קצרים. כדי שהחשמל יישאר במקומו, אנו משתמשים בחומרי בידוד קרמיים בקצוות הצינורות. החומרים הקרמיים מצוינים, מכיוון שהם יכולים לעמוד בחום בלי להישבר, כך שהזרם נשאר בתוך הצינורות ולא חודר למסגרת הנורה.
בהתאם להספק הנורה, אנו משתמשים בחיבורים מסוג R7 או Sk15. אך מכיוון שהנורות נמצאות באזורים עם לחות גבוהה, אנו מכניסים אותן למעטפת אטומה. אנו לא משתמשים בסרטי הדבקה או בחומרי הדבקה רגילים. במקום זאת, אנו משתמשים בחומרי אטימה תעשייתיים כדי לאטום את נקודות החיבור. זו אטימות קבועה ויציבה.
בעיית החום העודף
יש עוד בעיה: כאשר אנו אוטמים את הנורה היטב כדי למנוע חדירת מים, אנו יוצרים למעשה “מלכודת חום”. מכיוון שהאוויר לא יכול לזרום, החום נאגר סביב החוטים.
זו הבעיה שבה אנשים טועים. אם משתמשים בחוטי PVC רגילים, הבידוד שלהם יימס ויישרף תוך מספר שבועות. זו הסיבה שצריך להשתמש בחוטים מצופים ב-PTFE או סיליקון, שיכולים לעמוד בטמפרטורות של לפחות 200°C. זו הדרך היחידה לוודא שהנורה לא תתחמם יותר מדי ולא תגרום לבעיות חשמליות.